הרב מוהליבר והתנועה הציונית

בערוב ימיו, עם עלייתו של הרצל על במת ההיסטוריה, פנה האחרון אל הרב מוהליבר בבקשת עזרה.  הרב מוהליבר ראה את התנועה הציונית כממשיכת דרכה של תנועת חיבת ציון ועל כן נרתם לבקשת הרצל כשותף פעיל בארגונה וביסוסה של התנועה הציונית ברוסיה.

בין הרב מוהליבר והרצל היו הבדלי גישה הן ביחס לאופן הפעילות המדינית והן ביחס לאורח החיים שצריך יהיה להתגבש בקרב היישוב היהודי המתחדש בארץ. כהרצל, דגל הרב מוהליבר במתן חופש הפרט, אך להבדיל מהרצל ביקש לבסס את החיים הציבוריים בארץ ישראל על אדני התורה, וכדבריו בנאום ברכתו לבאי הקונגרס הציוני הראשון בבזל: "תורתנו, שהיא מקור חיינו, צריכה להיות יסוד תחייתנו בארץ אבותינו".

על אף הבדלי הגישה והשקפת העולם השונה שהייתה בין השניים, תמך בהרצל ללא סייג.

עמדותיו המורכבות של הרב מוהליבר שמחד גיסא תמך בתנועה הציונית ובהרצל שעמד בראשה, ומאידך גיסא עמד בתוקף על כך שהחיים הציבוריים בארץ ישראל חייבים להיות על פי התורה, הצמיחו כלפיו לא מעט מתנגדים אשר הסתייגו מאופייה החילוני של התנועה. עובדה זו לא ערערה את נחישותו של הרב מוהליבר לפעול לחיזוק והגדלת שורותיה של התנועה הציונית.

הרצל, אשר הכיר והוקיר את פעילותו הברוכה של הרב מוהליבר בתנועת "חיבת ציון", הגדירו כ"ציוני המדיני הראשון", וראה בו דמות מפתח בארגונה של התנועה. זאת בפרט לנוכח העובדה שהרב מוהליבר היה בין הרבנים האורתודוקסים הבודדים שתמכו בתנועה הציונית.

פעילותו של הרב מוהליבר נתנה השראה להרצל הן בפעילותו המדינית והן באימוץ רעיונות שצצו ועלו בתנועת חיבת ציון שנים מספר קודם לכן כגון: הקמת הבנק, הוצאת עיתון, כינוס קונגרסים ועוד.

לבקשת הרצל כתב הרב מוהליבר יומיים לפני פטירתו מכתב בדבר חשיבות הקמת בנק אוצר ההתיישבות. במכתב זה, הנחשב לצוואתו הרוחנית, סקר הרב מוהליבר את הישגי ההתיישבות, את היעדים שעומדים לפני העם, וסיימו במילים הבאות: "יסוד עבודתנו הלאומית צריך להיות תורתנו הקדושה… כן אחים נכבדים, עבודה רבה לפנינו ועלינו לעבוד ולעבוד בלי לאות ובלי הרף, עלינו לעבוד שכם אחד בלי פירוד, באהבה גמורה ובאחדות שלמה".