הרב מוהליבר ופולמוס השמיטה במזכרת בתיה

איום הגרוש כנגד מייסדי מזכרת בתיה היה איום ממשי כפי שניתן ללמוד ממכתב ששיגר הברון רוטשילד לרב צדוק הכהן רבה של פריז. במכתב זועם זה תוקף הברון קשות את הרב מוהליבר ואת מייסדי המושבה:

"עכשיו באה שנת השמיטה… שנת השמיטה היתה בשביל אנשי מזכרת בתיה רק תרוץ בשביל לא לעשות כלום… אני מרגיש את ההתקוממות שמתחילה, אני כותב לרב שמואל מוהליבר, מה עושה הרב הזה? הוא, אשר זרק לזרועותי מאתיים נפשות והוא אשר אחראי כלפי, אפילו מילה אחת אינו משיב לי!… האם הרב שמואל עושה משהו בזמן הזה? – כלום! הוא האשם בכל, כי לפי בקשתו עשיתי את הכל. הוא לא אומר כלום, וע"י שתיקתו הוא מחזק את המתקוממים. המכתבים שכותבים אליו נשארים ללא מענה. נראה הדבר כאילו הוא רוצה לנער מעצמו את האחריות. תוך הזמן הזה הולך וגובר הרוגז… אף אחד מהם עדיין לא ביקש סליחה, ולמרות זאת מרשה לעצמו ר' שמואל לבקש ממני שאני אשכח את הכל. המילה של ר' שמואל היא חסרת כל ערך בשבילי, וכן גם המלצותיו. אני בעצמי אראה מה לעשות, ככל שנמשך הענין כך אפעל בקשיחות נגדם… שידע ר' שמואל שאת המתיישבים של מזכרת בתיה עם משפחותיהם אני אשלח לו חזרה, ואז הוא יראה מה הוא יכול לעשות איתם, ופרט לכרטיסי הנסיעה לא אתן להם אפילו אגורה אחת."

מה העלה את חמת הברון על הרב שמואל מוהליבר ומדוע לא השיב הרב על מכתבי הברון? 

הסבר לשאלות אלה מביא נכדו של הרב מוהליבר, ד"ר יוסף מוהליבר:

"הגאון רבי שמואל מוהליבר ז"ל לא ידע אז מנוחה וכמה פעמים כתב למייסדי מזכרת בתיה וגם טלגרמות שלח להם להטותם מדרכם אבל כל עמלו עלה בתוהו. בינתיים פרצה המחלוקת הידועה במזכרת בתיה. בימי המבוכה ההם קיבל הרב מוהליבר כמה מכתבים מאת הברון רוטשילד להתערב בדבר ולהשפיע על אנשי מזכרת בתיה. הרב מוהליבר ביקש לנסוע לארץ ישראל לשם כך, אבל הוא חלה בעת ההיא והרופאים אסרו עליו את הנסיעה הזאת. אז אמר הרב מוהליבר בליבו: אם הוא יחזיר תשובה לברון ויספר לו את הדברים כהוויתם כלומר שהוא כבר עשה כל מה שבידו לעשות ולא הצליח, – ודאי יגדל עוד יותר כעסו של הברון על תושבי מזכרת בתיה, והכעס הזה ימיט אסון על המושבה ועל היישוב כולו. לפיכך החליט שלא להחזיר תשובה כלל לברון ובזה יעלה אמנם עליו את חרון אפו של הנדיב הגדול, אבל יסיר את חרון אפו מעל מזכרת בתיה משום ששתיקה זו יהיה פרושה שהרב מוהליבר ולא מייסדי מזכרת בתיה, אשם בדבר, משום שהוא לא רצה להשפיע עליהם."

מהאמור לעיל ניתן ללמוד על גדולתו של הרב מוהליבר ועל חיבתו הרבה למייסדי מזכרת בתיה שאף על פי שלא צייתו לפסקו בעניין "היתר המכירה", גונן עליהם, והיה נכון לספוג עלבונות קשים ביותר ובלבד שלא לעורר ולהגביר את חמת הברון עליהם. מכתב הברון נגע מאד לליבו של הרב מוהליבר והוא הצהיר כי יצווה להניחו למראשותיו לאחר מותו.

מייסדי מזכרת בתיה התמידו בהחלטתם לשבות בשביעית על אף הגזרות הקשות ועל אף שמצבם החומרי הלך והחמיר.

הם דחו גם את בקשתם של "חובבי ציון" לסמוך על "היתר המכירה" ונשארו איתנים בהחלטתם עד לתום שנת השמיטה.