הגרש"מ, הגאון רבי שמואל מוהליבר, רבם של "חובבי ציון", נולד בעיירה הולבקי שליד וינה, למשפחת רבנים. הרב מוהליבר היה ממייסדי תנועת חיבת ציון, מאבות הציונות הדתית. בין היתר הוא ממייסדי מזכרת בתיה.
סביב ההקמה של היישוב, נוצר מתח בינו לבין הברון רוטשילד. הרב הצליח לפגוש את הברון, להקים מושבה בתמיכתו, והיא אף נקראה על שם אמו של רוטשילד, בתיה.
הגיעה שנת השמיטה הראשונה של מזכרת בתיה. חקלאי מזכרת בתיה, החלוצים החרדים, לא רצו להשתמש בשיטת "היתר המכירה". במכתב שכתב הברון רוטשילד הוא תוקף בחריפות את הסירוב הזה, ואת הרב מוהליבר. הוא זועם על ההוצאה הכספית העצומה, טוען שהרב מוהליבר הוליך אותו שולל ושלח הרבה יותר משפחות ממה שסוכם שיישלחו, וכותב שהוא לא מנסה להשפיע על מייסדי המושבה לסמוך על היתר המכירה ולא מנסה להרגיע את ה"מרד".
הנה ציטוט ממה שכותב הברון רוטשילד לרב צדוק כהן בפריז, נגד הרב מוהליבר: "עכשיו באה שנת השמיטה. אני מבין ומוקיר את כל ההשקפות הדתיות, לעולם לא תעלה על דעתי המחשבה להכריח את האנשים לעבור על דתם, אולם שנת השמיטה הייתה בשביל אנשי עקרון (השם הראשון של מזכרת בתיה) רק תירוץ בכדי לא לעשות כלום… אני מרגיש את ההתקוממות שמתחילה, אני כותב לרב שמואל מוהליבר, מה עושה הרב הזה? הוא, אשר זרק לזרועותיי 200 נפשות והוא אשר אחראי כלפי, אפילו מילה אחת אינו משיב לי!… האם הרב שמואל עושה משהו בזמן הזה? כלום! הוא האשם בכל, כי לפי בקשתו עשיתי את הכל. הוא לא אומר כלום, ועל ידי שתיקתו הוא מחזק את המתקוממים. המכתבים שכותבים אליו נשארים ללא מענה. נראה הדבר כאלו הוא רוצה לנער מעצמו את האחריות. תוך הזמן הזה הולך וגובר הרוגז… אף אחד מהם עדיין לא ביקש סליחה, ולמרות הכל מרשה לעצמו ר' שמואל לבקש ממני שאני אשכח את הכל.
המילה של ר' שמואל היא חסרת כל ערך בשבילי, וכן גם המלצותיו. אני בעצמי אראה מה יש לי לעשות, ככל שנמשך העניין כך אפעל בקשיחות נגדם… שידע ר' שמואל שאת המתיישבים של עקרון עם משפחותיהם אני אשלח לו חזרה, ואז הוא יראה מה הוא יכול לעשות אתם, ופרט להוצאות הנסיעה לא אתן להם אפילו אגורה אחת".
הרב כהן העביר את המכתב מייד לרב מוהליבר, שלא ענה. לא השיב. אם הייתם מקבלים מכתב כזה ממישהו, ובפרט מהברון רוטשילד, הייתם עונים מיד ואומרים: אני תומך בהיתר המכירה ואף אמרתי להם להשתמש בו, זה הכול הם, זו אשמתם. נכון? ובכן, הנכד ד"ר יוסף מוהליבר, כותב כך: "הרב מוהליבר לא ידע אז מנוחה, וכמה פעמים כתב לעקרונים וגם טלגרמות שלח להם להטותם מדרכם, אבל כל עמלו עלה בתוהו. בינתיים פרצה המחלוקת הידועה בעקרון.
בימי המבוכה ההם קבל כמה מכתבים מאת הברון רוטשילד להתערב בדבר ולהשפיע על העקרונים. הוא בקש לנסוע לארץ ישראל לשם כך, אבל הוא חלה בעת ההיא והרופאים אסרו עליו את הנסיעה הזאת. אז אמר בלבו: אם הוא יחזיר תשובה לברון ויספר לו את הדברים כהווייתם, כלומר שהוא כבר עשה את כל מה שהיה בידו לעשות ולא הצליח – ודאי יגדל עוד יותר כעסו של הברון על העקרונים, והכעס הזה ימיט אסון על העקרונים ועל הישוב כולו. לפיכך החליט שלא להחזיר תשובה כלל לברון, ובזה יעלה אמנם עליו את חרון-אפו של הנדיב הגדול, אבל יסיר את חרון-אפו מעל העקרונים, משום ששתיקה זו יהיה פירושה, שהרב מוהליבר, ולא העקרונים, אשם בדבר, משום שהוא לא רצה להשפיע עליהם". איזה שיעור עצום. הוא מונע מחלוקת על ידי זה שהוא סופג את כל העלבון, לא אכפת לו שהברון רוטשילד יחשוב שהוא אשם, העיקר שההתיישבות לא תיפגע, שמזכרת בתיה לא תיפגע. הוא מוכן לגונן עליהם, רק למנוע מחלוקת גדולה יותר והפסד גדול יותר. אפשר לשים את האגו והקנאה והכבוד בצד, אבל זה באמת סיפור על הצלחה יוצאת דופן…
אי אפשר להשלים את הסיפור בלי הנקודה הבאה: הרב מוהליבר ציווה להניח את מכתב הברון למראשותיו, לאחר פטירתו, וכך לקבור אותו.
מוזיאון הרב מוהליבר
רח' הרב מוהליבר 1 ת.ד 5062
מזכרת בתיה 7680400